תעשה, שחר

סמל ראשון
תעשה שחר

תמונת החלל

בן היידי ועופר

נפל ביום כ”ב בתמוז תשע”ד (20.07.2014)

בן 20 בנופלו

בנם של היידי ועופר. נולד בפרדסיה ביום כ”ז בתשרי תשנ”ה (2.10.1994). ילד שני במשפחה, אח לחן ולעומרי.

“כשנולדת וראיתי אותך בפעם הראשונה היית כמו אור שנכנס לחיי,” אמרה אמו. “אחזתי בך והבטחתי שלעולם לא תהיה עצוב, מאוכזב… או אפילו קצת כואב. השתדלתי במשך כל חיי לגרום לך להיות שמח ומאושר… קורן ומואר, בדיוק כמו ביום שנולדת”.

בילדותו המוקדמת של שחר, כשההורים עבדו בשעות אחר הצהריים, שמר עליו אחיו הבכור חן והוציאו מהגן. כך נוצר ביניהם קשר מיוחד שהעמיק לאורך השנים. “סיפרנו הכול אחד לשני,” סיפר חן. גם לעומרי, אחיו הצעיר, היה שחר קרוב מאוד וחש כלפיו דאגה ואחריות.

כנכדם של מייסדי היישוב, גדל שחר במשפחה מלוכדת ותוססת, הידועה במסיבות המימונה ויום העצמאות שקיימה ביישוב פרדסִיה. רבים מבין אלה שפקדו את הבית בחגים ובערבי שבת, היו ידידיו וחבריו של שחר. מנהיגותו הטבעית משכה אליו חברים וחברות, שחַלקו איתו את חוויותיהם, שנהנו מחברתו ושצעדו איתו לאורך כל הדרך. שחר היה ילד של אהבה – הוא שפע אהבה להוריו, למשפחתו, לחבריו ולארץ ישראל. הוא היה נער חברותי, מצחיק, אהוב על כולם ובעל לב רחב. הכול מדגישים את טוב לבו. “אחי מעולם לא ביקש עזרה מאף אחד, אבל תמיד נהג לעזור לאחרים,” סיפר עומרי.

שחר למד והתחנך בבית הספר היסודי “תפוז” בפרדסיה ובקריית חינוך ניסויית “דרור” שבמועצה האזורית לב השרון. מוריו מעידים כי היה תלמיד מלא חיים, הומור ושובבות.

מגיל צעיר טיפח שחר קשר מיוחד עם בן דודו, בר ירימי, שהיה לו כאח נוסף. לאחר גיוסו של בר לגדוד 12 בחטיבת “גולני”, חיכה שחר לסופי השבוע שבהם יפגשו והוא יזכה לשמוע את סיפוריו של בר מהצבא. שחר הביט בו בהערצה, וכבר בכיתה י’ הכריז שיתגייס אף הוא לגדוד 12 ב”גולני”.

לימים נתקל בקושי להתגייס כחייל קרבי עקב היותו קצר רואי – אך לא ויתר. בהיותו עצמאי ואוהב אתגרים – עבד, חסך כסף, ולא חסך מאמצים כדי להגשים את מטרותיו. שחר עבר ניתוח לייזר בעיניו והגשים את משאלתו. מלבד הניתוח הוא גם ריהט לעצמו את החדר מחדש.

ב-10 במרס 2013 התגייס שחר למסלול קרבי כלוחם בחטיבת “גולני”; אך למורת רוחו הוא הוצב בגדוד “גדעון” 13 שבעוצבת “געש” בפיקוד הצפון, ולא בגדוד 12, כפי שקיווה וציפה. למרות זאת, כעבור כחודש הוא התקשר לבן דודו ונשמע מאושר. שחר אמר: “אני לא מחליף את הצוות שלי בחיים”.

“הוא התייעץ איתי על הכול,” אמר בר, “אם לצאת לקורס מ”כים (מפקדי כיתה), איזה סוג נשק לקחת, הכול. הקשר שלנו היה כל כך הדוק שחשבו שאנחנו באמת אחים. הוא היה אדם מאוד רגוע שלא מספר על עצמו הרבה, ומצד שני – היה המסמר של החבר’ה, בעל חוש הומור מטורף ונוכחות עצומה. אבל מה שהכי אפיין אותו זה שהיה אדם חדור מטרה… בגיל שש-עשרה החדיר לאחיו הצעיר ערכים של ‘תרצה משהו, תתאמץ בשבילו ובסוף תשיג’. זאת הייתה דרכו”. ואכן, שחר בלט ביכולת ההתמדה שלו ובכוח הרצון. לאחר שנפצע במהלך אימונים בגדוד, יכול היה לוותר על שירות מבצעי, אך התעקש להמשיך מתוך אהבת המולדת ובשל תחושת המחויבות והקשר העמוק לחבריו ביחידה.

חברו ליחידה יונתן אלסטר סיפר על החברות האמיצה שנרקמה ביניהם ועל זמן השמירות שעבר להם ביחד במהירות, בזכות השפה המשותפת שמצאו: “רק לפני חצי שנה הגענו יחד למחלקה שנינו פצועים ומבואסים, ובשבוע הראשון לא היה נראה שנסתדר יותר מדי. אבל תוך שבוע-שבועיים נהיינו אותו בן אדם. שני אנשים שרק אוהבים לשגע את כולם ובטח אחד את השני. אני זוכר שהריבים שלנו היו מצחיקים, היית מתעצבן שאני לא מסודר אף פעם ומבלגן את החדר … הכרת אותי וידעת תמיד שאם החדר מבולגן ואם יש מישהו שהמיטה שלו מבולגנת זה בטוח שלי… איכשהו זיהית והיית עוזר לי באמת. ואני יכול להגיד שבזכותך למדתי שיעור אחד או שניים … אני מבטיח לך שמעכשיו אני אשתדל יותר וכשאני אסדר את התיק לצבא אני אחשוב איך אמרת לי לסדר ומה היו השיטות שלך”.

סגן-אלוף ארז אלקבץ, מפקד היחידה, תיאר את מסלולו הצבאי של שחר: “במרס 2013 הוא החל את מסלול הלוחם בגדוד ‘גדעון’, ובסיומו היה ללוחם במחלקת הרתק בפלוגה המסייעת. בהמשך עבר למחלקת המודיעין הגדודית, והיה גאה בשירותו בשתי המחלקות. שחר היה לוחם אמיץ, שחתר לביצוע מיטבי של כל משימה שהוטלה עליו, במסירות ובמקצועיות. הוא היה בעל כושר גופני גבוה, יזם ועשה הרבה מעבר לנדרש מתפקידו. שחר היה חבר של אמת שניתן לסמוך עליו. חבריו עמדו בראש מעייניו, ותמיד חשב כיצד יוכל לעזור להם. עם ההקפצה ללחימה, היה שחר נחוש בדעתו להיכנס עם הגדוד לקרב ברצועת עזה. הוא הרגיש והאמין כי עליו להיות חלק מהמהלך הגדודי, ולא הרפה עד שהוחלט שכך יהיה”.

ביוני 2014 התגבר ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע “צוק איתן” נגד החמאס. המבצע החל ב-8 ביולי 2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים, ב-17 ביולי, החלה כניסת כוחות קרקעיים של צה”ל לרצועת עזה במטרה לפגוע במוקדי הירי, לאתר ולהרוס מנהרות לחימה שמובילות לישראל ולפגוע בתשתיות הטרור של ארגון החמאס.

בלילה, במהלך פריסה בשטח, ערב כניסת צוותו לרצועה, נראה שחר מדוכדך. הוא חש ברע, אבל לא ביקש לקבל טיפול רפואי. כשהרס”ר שלו ביקש ממנו לנקות את השטח, שחר אמר: “אני הולך לישון. עוד שעתיים נכנסים, וגם ככה אני לא חוזר משם”. גם רועי, חברו הטוב, סיפר כי באותו לילה דיבר עם שחר במסרונים על ענייני כדורגל, ושחר ביקש ממנו משהו וכתב: “תעזור לי, גם ככה אני נכנס עוד מעט ולא חוזר יותר”. עוד שיתף בחששותיו גם את חברו יונתן אלסטר. יונתן רצה מאוד להצטרף לאותו נגמ”ש שהוביל את שחר לעזה, כדי להילחם לצידו. השניים התבדחו ביניהם: “חייבים להיות יחד… נופש בעזה ביחד! כך שנוכל לומר שהיינו בחו”ל ביחד,” כך סיפר יונתן.

את משפחתו לא שיתף בתחושותיו הרעות. “ביום שישי האחרון הוא התקשר אליי וסיפר לי שהם נכנסים לעזה”, העיד עומרי אחיו. “היה לו מצב רוח טוב והוא סיפר בדיחות. שחר אמר לי שלא יהיה זמין בטלפון בימים הקרובים, אבל אין מה לדאוג. בסוף הוא אמר שהוא אוהב אותי וניתק את השיחה”.

אחרי שחרורו תכנן שחר לנסוע לקרוב משפחה המתגורר בניו יורק, לטייל ולחסוך כסף, אך תכניותיו נקטעו והוא לא זכה לממשן.

בתחילת הקרב בשכונת סג’עייה ביום כ”ב בתמוז תשע”ד (20.7.2014), נכנסו לאזור תשעה חיילים ממחלקת הסיור של גדוד 13 בנגמ”ש (נושא גייסות משוריין). הנגמ”ש נתקע באחד מרחובות השכונה כתוצאה מתקלה מכנית, ובמהלך הניסיון לחלצו, הוא הותקף בטילי נ”ט (נגד טנקים). שחר נפל בקרב, ואיתו נפלו עוד שישה לוחמי “גולני” – סמל-ראשון אורן-שמחה נח, סמל-ראשון דניאל פומרנץ, סמל-ראשון אורון שאול, סמל בן יצחק וענונו, סמל שון מונדשיין וסמל מקס דונלד שטיינברג.

בן עשרים היה שחר בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בפרדסיה. הותיר הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

אחדים מחבריו של שחר לגדוד הגיעו משדה הקרב, ללוותו בדרכו האחרונה. הם הסירו את תגי חטיבת “גולני” מהכותפות והניחו אותן בדמעות על קברו.

במכתב התנחומים למשפחה כתב הרמטכ”ל (ראש מטה כללי) רב-אלוף בני גנץ: “מפקדיו של שחר מספרים כי ביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר, וגילה עצמאות, נחישות ויוזמה. שחר הפגין אכפתיות כלפי חיילי היחידה, והרבה להושיט עזרה וסיוע לכל מי שנזקק לכך. שחר תואר כאדם טוב לב, שקט ונעים הליכות. בשל כל אלה ועוד, היה שחר מוערך ואהוב על חבריו ומפקדיו”.

“זכיתי להיות אימא שלך במשך עשרים שנה,” ספדה לו היידי במלאות שנה לנפילתו, “ונהניתי ממך כל כך, אהוב שלי… אני מתגעגעת לאור שלך ולקסם המיוחד שהיה בך … עשרים שנה של אימא גאה ומאושרת. שחר שלי, אני רק רוצה שתדע שלא שכחתי אותך ולעולם לא אשכח אותך. תמיד תהיה חקוק בליבי”.

“שחר אחי הקטן,” כתב לו חן, “החצי השני שלי… הגעגועים חזקים ומכאיבים וכל יום שעובר קשה לי יותר יותר. … אתה ועומרי זה כמו האוויר לנשימה בשבילי, וכשנהרגת זה כאילו לקחו לי ריאה אחת. אני מרגיש חנוק… אבל תמיד שמחתי בשמחתך, בכל שלב שבו היית מאושר, כך גם בכל יום הולדת. ולכן, למענך ובמשך כל חיי מעתה ואילך, אחגוג לך יום הולדת כמו שרק היית רוצה. אני אשתה לכבודך ואשמח לכבודך, ואנצור אותך בליבי לעד”. – ביום הולדתו של שחר התקבצו ובאו לביתו בני משפחה וחבריו לציין את היום ולחגוג לשחר כפי שהיה רוצה שיחגגו.

היידי קעקעה על רגלה את עץ הזית בעל השורשים העמוקים, סמלה של חטיבת “גולני”. מתחת לשורשים קעקעה את שמו של שחר באנגלית. עומרי האח קעקע על זרועו את הכיתוב “שחר, אזכור אותך לנצח” באנגלית.

ספד לו חברו יונתן אלסטר: “אני אוהב אותך שחר, אתה לא יודע כמה בכלל, חבר שלי, אח שלי, בן אדם שהייתי מספר לו הכול והוא מספר לי… ידעת תמיד להרים אותי ולשמח אותי… אני מתגעגע אליך … בא לי עוד שיחה איתך, עוד ‘קרב ירידות’, עוד שירים שהיינו ממציאים אחד על השני או עוד פעם להתחיל לריב איתך מכות, בתקווה שהפעם אני קורע אותך, אבל תוך שתי שניות לגלות שאתה עדיין קורע אותי. אני מבטיח ללכת תמיד בדרך שלך – של שמחת החיים, ולא לוותר על מה שמגיע לנו, ולתת לצחוק להוביל אותי לכל מקום”.

“היית גיבור שהקריב את חייו למען המולדת,” ספד לו חברו אור ימיני, “תמיד בלטת, היית לוחם אמיץ, עם רוח התנדבות ואמונה”.

במלאות שלושים לנפילתו, הקדישו לו הזמרת יפעת תעשה בת דודו, ומיכל אמה, את השיר “חבקיני אימא”. בסוף השיר הוקלטו מילות הפרדה ששחר הותיר להוריו ולאחיו במשיבון הקולי.

שמעון אזולאי כתב והלחין את השיר “השחר” בתקופת מבצע “צוק איתן”. משסיים להלחין את השיר, שמע בחדשות הבוקר כי שחר תעשה מחטיבת “גולני” נהרג ב”אסון הנגמ”ש” בשכונת סג’עייה בעזה. על כן, החליט להקדיש לשחר את השיר, ויצר קשר עם הוריו, כדי להשמיע להם את השיר בביצועה של נטלי רותם. היידי ועופר התרגשו מאוד, ונתנו את ברכתם לשיר המוקדש לזכר בנם. “השחר”: “לפנות בוקר השחר נפצע / דם אדום בשביל סיפר את מה / שרק הוא ידע / השחר הזה לא יפציע, / דמו בשביל מספר / השחר הזה לא יגיע / הוא לא יזרח יותר. // הבטיח לה, לאחות הקטנה / שמיד הוא חוזר / השחר כולם יודעים / לעולם לא, לעולם לא מוותר. / שדות ריקים חיכו לשחר / ומבטם קודר / ימים ריקים ראו בו שחר / שאף פעם לא ויתר. / ‘הבטחת, שחר, לבוא מוקדם,’ / אמרה בקול חנוק, / ‘הבטחת, שחר, להיות אתה, / לא כתם דם מחוק’. / יאיר אורך בסוף הליל / בצבע המדבר / הבטחת והבטחת שחר, / אך לא קיימת דבר. / שדות ריקים חיכו לשחר ומבטם קודר, / ימים ריקים ראו בו שחר שאף פעם לא ויתר, / השחר ללילה את ליבו ניתן, / להיות לו מלמעלה לצוק איתן”.

ב-21.11.2014 התקיים לזכרו של שחר מרוץ “רוכבים, רצים וצועדים לזכר שחר תעשה”.

דף פייסבוק נפתח לזכרו: “לזכר שחר תעשה ז”ל”.

- יהיה זכרו ברוך -

ניתן לשלוח חומרים ייחודיים, ברכות, שירים לכתובת info@golani13.org.il

השארת תגובה